על התשוקה לאושר בעבודה/ ד"ר אורנה אבני

בשנים האחרונות אנו עדים לפריחת תיאוריות ותורות שונות המכוונות לסייע לנו למצוא את ה"אושר" בחיינו בכלל ובעולם העבודה בפרט. הדיון הפילוסופי בסוגיית ה"אושר" בעבודה מציב שאלות לא פשוטות על מהות ה"אושר" ועל תפקידו של הארגון בהקשר לכך.

תורת הארגון הקאנונית ( לדוגמא מחקריהם ותורתם של ג'יימס מרץ' , הרברט סיימון, פרדריק טיילור, בלאו וסקוט וכן תומפסון שעבודתו הפכה להיות קלאסיקה בתחום תורת הארגון) מוותרת מראש על העיסוק במונחים אנושיים כמו אושר, אהבה, תשוקה, מימוש עצמי וכיוצ"ב, ומציבה את היעילות הארגונית כמעין סרגל המוחק את ההבדלים בין האנשים ומציבם על סקאלה קונפורמית אחת המהווה גם אמצעי שליטה. יחד עם זאת, ובמקביל לנפוצותם של מודלים ניהוליים מודרניים מכווני תוצאות (הארגון הרזה, ניהול לפי מטרות וכיוצ"ב), בשנים האחרונות ניכרת יותר ויותר נכונות ופתיחות להכיר בחשיבות יצירת אושר בעולם העבודה, ולא רק ככלי להשגת פריון ויעילות גבוהים יותר אלא כערך ומטרה לעצמה. 
ובינתיים, תוצאות של מחקרים מדעיים רבים בנושא זה עשויות לסייע לנו לגבש כיווני פעולה להעלאת רמת האושר מעבודתנו, הן ברמה האישית והן ברמת התכוונות והערכות הארגון. 
אושר- מה זה הדבר הזה...? 
"כל אדם רוצה להיות מאושר: אבל על מנת להצליח בזה, יש לדעת תחילה מהו האושר" (ז'אק רוסו) 
העיסוק של האנושות ב"אושר" אינו תופעה חדשה. פילוסופים, פסיכולוגים, סוציולוגים והוגי דעות מתחומים שונים עסקו בסוגיה זו לאורך ההיסטוריה. אבל עד לתחילת שנות ה2000 חקר ה"אושר", היה נחלתם של הוגי דעות בודדים. בעשורים האחרונים אנו עדים להרחבת העיסוק המדעי בנושא ולהתפתחות מה שנקרא היום "מדע האושר". ציון דרך משמעותי בהקשר זה מהווה מאמר שפורסם בירחון אגודת הפסיכולוגים האמריקנית בשנת 2000 ע"י פרופ' מרטין סליגמן, נשיא אגודת הפסיכולוגים האמריקנים. במאמרו, הנחשב כמוביל בתחום ה"פסיכולוגיה החיובית", סליגמן הציע לבחון שיטות, שמטרתן לעזור לאנשים להיות מאושרים יותר בחיי היום יום. בהשפעתו, פסיכולוגים רבים החלו לחקור את נושא ה"אושר" ומאז, פורסמו מחקרים וספרים רבים בנושא. 
המחקר והדיון בסוגיית ה"אושר" מנסה לתת מענה על שאלות רבות כמו למשל: האם האושר הינו מהות קיומית, או תחושה חולפת ורגעית? מהן הסיבות השכיחות לתחושות המוגדרות כ"אושר"? עד כמה אפשר לשנות את רמת ה"אושר" שלנו? מה מקומה של הגנטיקה בקביעת רמת ה"אושר" של הפרט? האם משטרים שונים או מאפיינים חברתיים משנים משהו בעוצמות ה"אושר" של האזרחים? ועוד. 
באשר לשאלה האחרונה, אגב, יש כבר תשובה מדעית. החוקר דיוויד ליקן מאוניברסיטת מינסוטה, שבדק אם "אושר" הוא תכונה מולדת מצא הוכחה מדעית לכך במחקר שפירסם ב-1996. ליקן אסף מידע על יותר מאלף זוגות של תאומים, שנולדו במינסוטה בין 1936 ל- 1955. המסקנה היתה, שלגנים יש השפעה של כ-50% על רמת שביעות הרצון של האדם. לפי התיאוריה של ליקן, לכל אדם יש "רמה בסיסית של "אושר". רמת ה"אושר" משתנה באופן זמני בהתאם לאירועים מעציבים או מהנים שהאדם חווה, ולאחר זמן חוזרת לרמתה המקורית. ואולם לא תמיד קל לחזור במהירות לרמת ה"אושר" הבסיסית. פרופ' אד דיינר מאוניברסיטת אילינוי איבחן שני מקרים מובהקים, שגורמים לאנשים לרדת אל מתחת לטווח ה"אושר" המולד שלהם. הראשון הוא מוות של אדם קרוב. השני הוא אובדן עבודה. רמת ה"אושר" במקרים אלה עשויה לרדת למשך כמה שנים .
"אשר לטיבו של האושר" כתב אריסטו "יש מבוכה ואין סברת ההמון כסברת חכמים". יתרה מכך, יתכן מאוד שאין אף צורך להגדירו. כך למשל טוען אנרי ברגסון ש: "באושר אנחנו מציינים משהו מורכב ומבולבל, אחד המושגים שהאנושות בחרה להשאירם מעורפלים על מנת שכל אחד יוכל להגדירם בדרכו". 
ואכן ההגדרות הן שונות. סוציולוגים מגדירים את ה"אושר" בדרכים שונות המבטאות את המידה שבה אדם אוהב את איכות חייו. יש הוגי דעות שבעיניהם "אושר" אינו אלא רושם או חוויה רגעית, ולעומתם פילוסופים שרואים בו מצב הוויה מתמשך. בכל מקרה, גם ללא הגדרה אחת מוסכמת ונהירה רבים סבורים ש"האושר הוא תכלית הקיום" (הדלאי לאמה) או בניסוחו של אריסטו "אושר הוא משמעות ותכלית החיים, ואליו מכוון כל הקיום האנושי....האושר מושלם מכל דבר אחר, כי בוחרים אנו בו תמיד לשמו הוא ולעולם לא כאמצעי לדבר אחר". 
אושר הנאה ושמחה 
דר ברוך אליצור טוען, שניתן לחלק את תחושת ה"אושר" לשתי קטגוריות: תחושת שמחה קצרת מועד, המתבססת בעיקר על סיפוק צרכים אישיים ומשאלות לב ותחושת "אושר" בסיסית המתבססת על חיים בעלי משמעות. 
תחושת שמחה קצרת מועד, נובעת מזרימה מוגברת של הורמונים האושר: דופמין ואנדורפין. אנשים שונים זה מזה ברמת השמחה, שהם מסוגלים לחוש ולבטא. יש החשים ומבטאים תחושות שמחה בצורה גלויה, בעוצמה גבוהה ומגיל צעיר ויש החשים בתחושה זו רק בעוצמה נמוכה ולעיתים רחוקות. ההנחה היא, שתכונה זו הינה ברובה תורשתית, לעומתה, תחושת אושר בסיסית מכילה מרכיבים שונים כמו: הערכה עצמית חיובית, גישה אופטימית לחיים ומציאת משמעות לחיים. היכולת לחוש באושר בסיסי הינה תכונה הנרכשת ברובה, בעקבות חינוך וחוויות ילדות חיוביות ומיעוטה נובעת מתורשה. בכל תרבות ובכל תקופה, נושא משמעות החיים היה שונה, אך מרכיבו הבסיסי הוא, פעילות אלטרואיסטית, כלומר, השקעת מאמצים לשיפור הסביבה או הקהילה. הפעילות יכולה להיות פעילות התנדבותית או פעילות במסגרת עבודה קבועה, המקנה תחושה חיובית לאדם. במחקר שנערך בקרב עובדי נקיון בבית חולים נמצא, שחלקם מאושרים בעבודתם וחלקם שונאים אותה. המאושרים דיווחו, שהם מצאו משמעות חיובית בעבודה בכך שהם יצרו קשרים אישיים עם החולים, את חדרם הם מנקים. 
ניסיון מעניין לערוך, בכל זאת, הבחנה בין המושגים אושר –הנאה ושמחה מופיע בספרו של המרצה וחוקר האושר הישראלי דר טל בן שחר, "באושר ועושר". בן שחר, שקורסיו בנושא ה"אושר" באוניברסיטת הארוורד זוכים לביקוש גבוה, טוען ש"אושר" והנאה מהווים את הבלבול הנפוץ ביותר ומציע את "עקרון הלזניה" על מנת להבחין ביניהם: "ההנאה הולכת ומתמצה ככל שמתענגים עליה, כמו נר שמתעכל. ....כמו התענגות על מאכל, על האזנה למוסיקה....ההנאה היא חוויה אישית אפשר לחוש הנאה גם על חשבון הזולת- אבל זה לא יהיה אושר". 
ההבדל בין אושר לשמחה, אליבא ד- בן שחר, כרוך באמוציות הנילוות. השמחה קשורה בהנאות חושים שונות אבל כדי שיהפכו לאושר הן חייבות להיות משוחררות מאמוציה שלילית. סיוע נוסף לאבחנה נותן כריסטוף אנדרה בספרו על "הפסיכולוגיה של האושר": "אנו קופצים משמחה לא מאושר"... 
הגדרה מוסכמת אין, מדידה יש 
ד"ר מרים דישון-ברקוביץ במאמרה "האם הייתי מאושר יותר לו הייתי רוטשילד?" טוענת שבאופן מחקרי, ניתן למדוד "אושר" באמצעות מענה לשאלות כמו: "בהתחשב בכל ההיבטים, עד כמה אתה שבע רצון מחייך בימים אלה?" או: "בהתחשב בכל ההיבטים, האם היית מגדיר את עצמך כמאושר, כמאושר למדי, או כלא מאושר כלל?". בשאלות מסוג זה, היחיד מתבקש להעריך את חייו באופן כולל. בשיטה מחקרית אחרת מתבקשים הנשאלים לדווח כמה פעמים ביום על רמת ה"אושר" שהם חווים ברגע שבו הם נשאלים זאת. כך ניתן לחשב מדד לרמת ה"אושר" הנחווה בזמן אמת. 
לכל שיטת מדידה יש, כידוע, יתרונות וחסרונות, ולפיכך, התוצאות לעתים שונות. זוכה פרס נובל, פרופ' דניאל כהנמן מאוניברסיטת פרינסטון, מבחין בין השיטה שהוא מכנה "האני שזוכר" (Remembering Self), ובה נשאלים הנבדקים בדיעבד על הרגשת ה"אושר" שלהם לגבי דברים מסוימים, לעומת שיטת "האני שחווה" (Experiencing Self), שבה הם נשאלים באופן ספציפי על רמת ה"אושר" שגורמים להם דברים או פעולות שונות קרוב לזמן אמת. 
אלן קרוגר, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת פרינסטון היוקרתית, טוען שהוא שוקד על נוסחא "שתמדוד אושר כמו שאפשר למדוד תוצר גולמי לנפש". 'כלכלת אושר' אגב, הפכה להיות דיסציפלינה בפני עצמה, שחותרת להפוך את 'מדד האושר' שישמש פרמטר חלופי למדד המחירים לצרכן ואשר לפיו יישפט מצב המשק והאומה. 
מי שמתנערת מההגדרות המקובלות על חוקרי האושר היא דר בילסקי מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית. לדבריה, "עד שאתה מוצא מישהו שיכול להגיד 'כל חיי הייתי שבע רצון', יוצאת הנשמה". הגדרתה שלה: "האושר הוא הרגשת שמחה חובקת כל: כשאתה לא רוצה שום דבר יותר ואומר 'הגעתי למה שרציתי'. זה קורה, למשל, כשאתה מתאהב באדם התאהבות הדדית וחש שזאת נשמה תאומה, גוף תאום'." אבל, מסייגת בילסקי, מצב כזה לא יכול להימשך יותר מכמה שעות, ימים או שבועות. אם האושר היה נמשך יותר, האדם היה יוצא מדעתו". נגזרת אפשרית לטענתה של בילסקי יכולה להיות בדיקה של בתי חולים ומחלקות פסיכיאטריות. האם יתכן שהן מטפלות גם באנשים מאושרים מדי? 
אז מה גורם לנו "אושר"? 
העתונאי ואיש התקשורת מיקי רוזנטל ערך והפיק בתקופה האחרונה סדרה טלוויזיונית הנקראת "שישה שעורים על האושר". בסדרה בה משתתף בין השאר פרופ' ירמיהו יובל בתפקיד המורה הפרטי של מיקי לנושא ה"אושר", מוצגות תוצאות של מחקרים רבים בתחום מדעי ה"אושר" ותיאורי מקרים מרתקים, המעוררים שאלות ותהיות באשר למהות ה"אושר" וגורמיו. 
במפגשים , הרצאות וסדנאות, שערכתי לאחרונה עם רוזנטל בארגונים שונים, אימתה המציאות את תוצאות המחקרים. כך למשל בכל פעם שביקשנו מאנשים, ללא הבדל גילאים, תפקידים או רקע ספציפי, לספר על "אושר" בחייהם, התוצאות היו דומות מאוד. הנשאלים מתארים תקופה קצרה יחסית שבה חשו תחושה של שלווה, סיפוק גדול, שלמות עצמית, או במילותיו של בן שחר "סוג של הרמוניה עם העולם הסובב ועם עצמם". ברוב המקרים תחושות אלו קשורות ב: חוויה אינטימית בחברת אדם אהוב, נתינה וגרימת אושר לאדם אחר, חוויות עוצמתיות כמו לידת בן או נכד וכיוצ"ב. 
גורם שבולט בהעדרו, בשיחות אלה, הוא הכסף. ממצא זה, תואם את המחקרים המובאים בהקשר זה בסדרת הטלוויזיה. רמה מסוימת של ממון נדרשת לנו על מנת לייצר ביטחון בסיסי אבל מעבר, נאמר, לשכר הממוצע במשק, אין עלייה ברמת האושר המדווחת. דישון-ברקוביץ מחזקת ממצא זה על בסיס הנתונים העולים ממחקר שערכו חתן פרס נובל לכלכלה הפסיכולוג דניאל כהנמן (Kahneman) ועמיתיו אלן קרוגר (Kruger), דוד שקד (Schkade), נורברט שוורץ (Schwarz) וארתור סטון(Stone), שהתפרסם בגיליון חודש יוני 2008 של כתב-העת "Science". דישון ברקוביץ טוענת, שממחקרים שנערכו בכמה ארצות בעשורים האחרונים, מתברר כי רמת ה"אושר" או שביעות הרצון הכללית מהחיים לא עלתה בארבעת העשורים האחרונים, למרות עליות ניכרות ברמת ההכנסה לנפש. כך למשל, אף שבין השנים 1958 ל-1987 ההכנסה הריאלית ביפן צמחה פי חמישה, הרי שרמת ה"אושר" שעליה דיווחו יחידים לא צמחה באופן זהה. נוסף על כך, ככל שעולה רמת התוצר הלאומי לנפש, ישנה עלייה מתאימה בשביעות הרצון מהחיים, אך רק בקרב בתי אב בעלי הכנסה נמוכה (מתחת ל-12,000 דולר לשנה). מעבר לגבול זה, אין עלייה בשביעות הרצון הכללית מהחיים. יותר מכך, כאשר בית אב חווה עלייה פתאומית בהכנסה (שאינה קשורה בעלייה בהכנסה לנפש במדינה), לדוגמה, בעקבות קידום בעבודה של המפרנס הראשי, נמצא כי לעלייה זו יש השפעה חיובית על שביעות רצון מהחיים, אך ההשפעה החיובית היא חולפת בלבד. 
"אושר" ובחירה בעבודה: 
הפסיכולוג אברהם מאסלו כתב ש:"הגורל הנהדר ביותר, המזל הטוב הנפלא ביותר שיכול לקרות לאדם הוא שישלמו לו כדי שיעשה את הדבר שהוא אוהב לעשות" . כמה מאתנו ברי מזל וזוכים לכך? בשיחות יעוץ, מנהלים מספרים לי לעיתים, שאינם מאושרים במקום עבודתם או בתפקידם. חלקם אפילו מגדירים את תחושתם במילים בעלות מטען רגשי שלילי רב כמו "שינאה" "תסכול" וכיוצ"ב. כשהם נשאלים מדוע הם לא עוזבים את עבודתם ומנסים למצוא מקום עבודה או תפקיד אחר, הסיבות השכיחות הן: חשש מירידה ברמת שכר, חשש להתחיל מהתחלה, חוסר וודאות באשר למציאת עבודה מתאימה אחרת, תחושת אחריות לפרנסת המשפחה ועוד. 
המילים עבודה עבד ושעבוד אכן גזורות מאותו שורש. אין ספק שרובנו משועבדים לצורך להתפרנס אבל האם שעבוד זה מונע מאתנו את הבחירה? 
בחירה נבונה לפי מאסלו קשורה ביכולתו של האדם "להאזין לעצמו, לאני הפנימי שלו, בכל רגע בחיים". אז גם אם נקבל בהכנעה את העובדה שנסיבות החיים אינן מאפשרות תמיד חופש בחירה התואם את "האני הפנימי" שלנו, עדיין אפשר להתעודד מתוצאות מחקרים שנערכו בשנים האחרונות ולחפש דרכים לשפר את רמת האושר הקיים בנסיבות המגבילות את רמת החופש האישי. 
כך למשל מחקר, שערך הפסיכולוג ריצ'רד הקמן מדגים, שתנאים מסוימים עשויים לתרום לתחושת האושר שמפיק העובד מעבודתו: העבודה צריכה לדלות כישורים וכשרונות מגוונים, יש להטיל על העובד להשלים מטלה שלמה מתחילתה עד סופה והעובד צריך להרגיש שעבודתו משפיעה השפעה חיובית על אנשים אחרים. כיוונים אלה יכולים בהחלט לסייע למנהלים בארגונים המבקשים לגבש תכניות מעשיות לשיפור רמת האושר של העובדים. 
כיוון נוסף נוכל למצוא במחקריה של הפסיכולוגית איימי וזסנייבסקי Wrzesniewski) ועמיתיה הסבורים, שעובדים חווים את עבודתם בשלוש דרכים: כפרנסה, כקריירה וכיעוד: " שביעות רצון בחיים ובעבודה תלויה באופן שהעובד תופש את העבודה ולאו דווקא ביוקרה המקצועית ובהכנסה שהיא מקנה" . אמנם, עיצוב תפיסת ומהות העבודה ממקור פרנסה גרידא, ליעוד אינו דבר של מה בכך. אבל זהו בהחלט אתגר ערכי וניהולי. האם ניתן למצוא בכל עבודה תחושת יעוד? התשובה לשאלה זו תלויה באופן שבו העובד תופש את עבודתו וחשיבותה כתרומה, לא רק לפיתוחו האישי אלא גם ואולי בעיקר לחברה. על מנת שזה יקרה לא די באמונה ש"כל עבודה מכבדת את בעליה". כאן נדרשים מנהיגות אמונה וחזון. 
מחקר מעניין שנערך ע"י מייקל נורטון , מרצה בכיר בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת הרווארד בבוסטון, ואליזבת דאן ,מרצה בכירה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בריטיש קולומביה בוונקובר, בדק את האופן, שבו אופן ניצול בונוסים של עובדים השפיע על אושרם . מהמחקר עולה כי אנשים אינם מאושרים יותר אם הם מבזבזים כסף על פריטים אישיים כגון בגדים, מכשירי חשמל או משחקים, למשל. למעשה, הם נוטים להרגיש טוב יותר, אם הם מוציאים כסף, ולו סכום כספי קטן, על אנשים אחרים. במחקר נסקרו יותר מ-600 אנשים בארה"ב, ותוצאותיו מגלות שככל שהם הוציאו יותר כסף על מטרות פרו-חברתיות (מתנות ותרומות לאחרים), כך היה סיכוי גבוה יותר שהם ידווחו על תחושת אושר כללי בחייהם. 
בנוסף, ערכו נורטון ודאן ניסוי, שבו התבקשו 16 עובדים מחברה בבוסטון לדווח על רמת האושר שלהם בשתי נקודות זמן. הפעם הראשונה היתה זמן קצר לאחר שקיבלו בונוסים בסכומים של 8,000-3,000 דולר, והפעם השנייה היתה שישה שבועות לאחר מכן. בבדיקה התגלה כי העובדים "בזבזו" את כספי הבונוסים לצרכיהם האישיים - בשיעור של פי חמישה יותר משהוציאו את הכספים על אחרים. ואולם רק אחוז מזערי ממה שהוציאו הוביל לתחושת אושר. בנוסף נמצא כי להיקף הבונוס אין כל השפעה - מה שחשוב הוא כיצד הכסף נוצל. 
כדי לגלות אם הוצאות פרו-חברתיות אמנם גרמו לאושר, ניתנו ל-46 מתנדבים סכום של 5- 20 דולרים, והוטל על חצי מהם לבזבז את הכסף על עצמם במשך יום שלם. על המחצית השנייה הוטל להוציא את הסכום על אחרים. התברר כי אנשים שהוציאו את הכסף בעזרה לאחרים היו מאושרים הרבה יותר בערבו של יום מהאנשים בקבוצה השנייה, ש"בזבזו" את הכסף על עצמם – זאת, ללא קשר לסכום שניתן להם. 
לאור ממצאי המחקר, טוענים נורטון ודאן, שחברות צריכות לשקול לוותר על התרומות הגבוהות שהן מעניקות למוסדות צדקה, ולהעדיף חלוקה של הכסף בין העובדים, כדי שיוכלו לתרום את הסכום לכל מוסד שיבחרו. מנהלים צריכים לשקול בכובד ראש שינוי במדיניות, כך שהם יספקו לעובדים אפשרויות לעזור לאחרים. מי שאמצה שיטה זו היא חברת גוגל ב 2007. החברה העניקה לכל אחד מהעובדים זיכרון USB למחשב של 2 ג'יגה-בייט ושובר מתנה בסך 100 דולר לקנייה באתר DonorsChoose.org, כדי שייתרמו אותו למערכת חינוכית, לפי שיקול דעתם. 
" פרופ' ירמיהו יובל טוען בסדרה "שישה שעורים על האושר" שהמתכון ל"אושר" הוא "מעט הנאה והרבה משמעות". כך ניתן להסביר מדוע גידול ילדים, למשל, תהליך שמסב לנו לא רק שמחה וסיפוק, אלא גם לא מעט טרדות, דאגות כאב ולעיתים אף סבל, מוגדר בכל זאת ע"י רבים כאחד הגורמים היותר משמעותיים בחיינו ל"אושר". נוסחת ה"מעט הנאה-הרבה משמעות" נראית כרלוונטית ביותר גם לפיצוח סוגיית האושר בעבודה. כיצד אחרת נסביר את העובדה, שבסקרים שנערכים בנושא המקצועות המובילים ברמת ה"אושר" המדווחת הם דווקא מקצועות ההוראה (גננות ומורות) והסיעוד (אחיות), שמתאפיינים במשכורות נמוכות יחסית, מעמד ציבורי טעון שיפור ועבודה קשה ושוחקת? 
יצירת משמעות לעבודה קשורה בתחושת שליחות, בנתינה לאחר ולחברה, במשמעות שהפרט מייחס לתוצאות עבודתו הן ברמה האישית והן ברמה החברתית. "האנשים המאושרים ביותר בעולם", כך לפי פרופסור מרטין זליגמן בספרו "אושר אותנטי", "חותרים ליצור קשרים חברתיים משמעותיים ולהשיג צמיחה אישית’ והם גם שופטים את עצמם לפי הסטנדרטים שלהם, לא של אחרים. זאת ועוד, רמת סיפוק החיים עולה, ככל שאנשים שקועים יותר בפעילויות שמעניינות אותם ומוציאות אותם מההתרכזות בעצמם" . תומך נוסף בכיוון זה, דר ברוך אליצור טוען שהפתרון מצוי בפעילויות המקנות משמעות לחיים ומציע כיוונים פשוטים ויעילים: כמו הגברת המודעות לכישרונות המצויים בנו ופעילות המכוונת ליישומם ולהגברתם, וגם כתיבה יום יומית על מספר חוויות חיוביות שחווינו במהלך היום על מנת לתרגל להתמקד ולזכור את החיובי שבחיינו, במקום להתמקד בשלילי. 
וגם...לצחוק בקול רם, מכל הלב ולעיתים קרובות.

בהצלחה!!! 

כתובת

בית בנימין, הכפר הירוק,

רמת השרון

טלפון

03-6356033

 

כל הזכויות שמורות למשאבי ידע יועצים בע"מ

דוא"ל

sivan@myeda.co.il